By Dr Yaakov Mascetti –
בצומת אחת בירושלים,
עם עגלה ריקה,
יושבת אישה מבוגרת
משוחחת עם תמונה.
״אין מה לעשות חמודה שלי״
״בטח. נדבר יותר מאוחר״
״את תראי שהכל יהיה בסדר מתוקה שלי״
מילים חטופות שהיא לוחשת.
התמונה ממוסגרת בפרחים,
וחיוך עדין על פניה של קרינה,
כי היא רואה בחמלה את החסד
שאותה אישה עושה בכל יום.
העגלה ריקה,
מתמלאה במילים.
מדי פעם מישהו יעצור,
יחליף עם האישה חיבוק,
שאלות שגרה כמו ״מה שלומך היום?״
מסביב סערה של תמונות
פנים של לוחמים המצווים ניצחון,
פנים מצוירות של איש עם חתולים על ראשו,
פניו המחייכות של הרש.
פנים ומילים,
ריק ושכול.
והאישה שבה ומדברת עם התמונה.
עם עגלה ריקה,
יושבת אישה מבוגרת
משוחחת עם תמונה.
״אין מה לעשות חמודה שלי״
״בטח. נדבר יותר מאוחר״
״את תראי שהכל יהיה בסדר מתוקה שלי״
מילים חטופות שהיא לוחשת.
התמונה ממוסגרת בפרחים,
וחיוך עדין על פניה של קרינה,
כי היא רואה בחמלה את החסד
שאותה אישה עושה בכל יום.
העגלה ריקה,
מתמלאה במילים.
מדי פעם מישהו יעצור,
יחליף עם האישה חיבוק,
שאלות שגרה כמו ״מה שלומך היום?״
מסביב סערה של תמונות
פנים של לוחמים המצווים ניצחון,
פנים מצוירות של איש עם חתולים על ראשו,
פניו המחייכות של הרש.
פנים ומילים,
ריק ושכול.
והאישה שבה ומדברת עם התמונה.
